איך הדורלס הצליחו להימלט מהתקפות הנאצים שהרסו את האידיליה הקורפו שלהם

משפחת ריאל דורל, מרגו, ננסי, לארי, גרי ואמא לואיזה בווילה הנרקיס הצהובה בשנת 1936 בקורפו(תמונה: אחוזתו של ג'ראלד דורל)

anton du beke שותפי ריקוד

המים הצלולים ושמי הטורקיז, שלא לדבר על הלמורים החמודים, סיפקו אסקפיזם מושלם בליל ראשון לארבע סדרות אידיליות של The Durrells.

היו הצצות צפויות לצל המתנשא של מלחמת העולם השנייה בפרקים האחרונים של להיט ITV, שהתרחש באי קורפו ב יוון בשנת 1939.

אבל רעידות הסכסוך במרחק של קילומטר אחד מעבר לים באלבניה, בעקבות פלישת צבא מוסוליני, לא מחקו את החיוכים של הדורלס, שהתפרסמו לראשונה על ידי משפחתי וחיות אחרות, האוטוביוגרפיה משנת 1956 על ידי הבן הצעיר, גרי. .

ביום ראשון נראה את אמה התרנגולת לואיזה, בגילומה של קיילי הווס, מבינה את האיום על האידיליה שלהם ואורזת בעל כורחם את המזוודות ומחליפה את גן החיות המאולתר שלה לשריפות הבית בבריטניה.

למרות שגמר הסדרה הרביעית הוא סוחט דמעות, היא לא תיתן מושג לאלימות שאמרה לעמוד בראש דרכו של קורפו, תחילה תחת הכיבוש האיטלקי, ולאחר מכן הנאצי.

והיא גם לא מספרת על יציאת החרדה שהלקחה לארי (ג'וש או'קונור).

סיפורם של הדורלס מסופר בסדרת ITV אהובה מאוד (תמונה: ITV)

בעוד גרי (מילו פארקר), לסלי (קאלום וודהאוס) ואמא לואיזה חזרו בשלום לבורנמות 'לפני שהמלחמה עקפה את האי, ומרגו העקשנית (דייזי ווטרסטון) הצטרפה אליהם מאוחר יותר, האירועים לקחו קורס שעיר יותר עבור לארי.

הסופר מיכאל האג, חבר משפחה, שכתב את הביקורים בדורלוס בקורפו, מגלה שבסופו של דבר גם הבן הבכור עזב את קורפו, לאחר מכן עבד למאמץ המלחמתי ביבשת היוונית.

בריחתו האחרונה משם גרמה להתקף דרמטי בסירת דיג עם מאות אחרים בחסות הלילה כשהמפציצים הגרמנים צללו מעל.

הוא הגיע תחילה לכרתים כשהפצצות נפלו שם ולאחר מכן, במזל, למצרים.

מייקל כותב: היו הרבה אנשים בסירה, זה היה מתהפך, ממש מסוכן.

הגרמנים הפציצו את הסירות ביום, ולכן נאלצו להפליג בלילה ולהתחבא ביום, למשוך בנמלים קטנים, וכך הגיעו לכרתים. זה היה מסע בן שלושה או ארבעה ימים.

תוצאות התקפה אווירית איטלקית על רובע העיר העתיקה של העיר קורפו, 1941 (תמונה: Getty)

זה היה מסוכן מאוד, סירות אחרות הופצצו. כולם ברחו, וכמה אנשים אכן הופצצו, הרבה סירות הוטבעו.

לארי נולדה אישה, ננסי, וילד פנלופה בן השנה, שלא מופיעים בסדרה. הם עזבו את קורפו בסוף 1939 והתגוררו תחילה באתונה ולאחר מכן בקלמטה.

לארי, שמת ב -1990, היה יחד עם המועצה הבריטית בביצוע עבודות נגד תעמולה נגד הנאצים.

בתחילה, היבשת התנגדה לפלישה האיטלקית כשקורפו נפלה אך הגרמנים היו צריכים לחמוק במקום.

באפריל 1941, ימים לפני סגירת הנאצים, לארי ומשפחתו נקטו צעדים דרסטיים וכמו אינספור נפשות נואשות אחרות, פיקדו על סירה.

מייקל אומר: פנלופה היה רק ​​בן שנה. לארי סיפר לי שהוא מחזיק אותה כמו כיכר לחם, מחזיק אותה בזרועותיו כל הזמן, רק חזק מאוד.

הנאצים צנחו הלאה לכרתים בשנת 1941 (תמונה: Getty)

בדרך דורל אמיתית, הייתה דרך ביניים מהנה לאורך הדרך.

מייקל אומר: למקום הראשון אליו הגיעו ביבשת היוונית, היו לתושבי הכפר עז או כבש שהם הולכים לאכול.

זה הגיע לקראת חג הפסחא אבל הם בישלו את זה מדי פעם וכולן חגגו. בסופו של דבר, הכפר הזה נכבש והאנשים סבלו.

פנלופה חזר שנים מאוחר יותר. בטברנה, היחידה, שאלה איש זקן אם הוא זוכר משהו בתקופה ההיא.

הוא זכר כמה אנגלים שהגיעו עם הילדה הקטנה שלהם וכיצד הם שחטו את הכבש שלהם.

כשהמשפחה הגיעה לכרתים הם התמודדו עם סכנה רבה יותר.

האי הופצץ, וימים לאחר שנכבש על ידי הנאצים, שכבשו אותו באמצעות ירידת מצנח המוני בכיבוש הראשון מסוגו.

מייקל נזכר כיצד לארי התחמק ממוות כשחיפש חלב פח עבור התינוק.

למרבה המזל, ספינת כוחות אוסטרלית נכנסה לנמל והובילה אותם למצרים.

לארי דיבר לעתים רחוקות על המסע שלהם.

למעשה, פנלופה - שגדלה על ידי אמה לאחר שהוריה נפרדו - לא למדה על כך עד שהיתה בוגרת.

אבל לארי, סופר כמו האח גרי, תיאר שוכב בסירת הדייג ההיא בספרו, תא פרוספרו. הוא כתב: שכבתי על הסיפון הכהה של מערת כף שנחפה על פני מטאפן לעבר כרתים, מצאתי את עצמי חושבת לאחור על הגשם הירוק ההוא על מרפסת לבנה, בצל אלבניה.

ג'רלד, משמאל, עם לואיזה, אח לארי ואישה ללא שם בג'רזי (תמונה: Getty)

הוא תיאר את ההרס שקורפו תהיה לאחר שהאיטלקים פלשו באפריל 1941.

הוא אמר: אנחנו אף פעם לא מדברים על זה, לאחר שנמלטנו: הבית בהריסות, החותך השחור הקטן התנפץ. אני חושב שעדיין יש להשאיר את המקדש עם שלושת הברושים השחורים ובריכת הסלעים הזעירה שבה התרחצנו.

בהתבסס על אלכסנדריה שבמצרים, לארי המשיך לעבוד כנספח עיתונות לשגרירויות הבריטיות, אך כשהוא וננסי נפרדו, היא עברה לירושלים עם פנלופה.

מרגו, כמו לארי, שהה בקורפו עד סוף 1939. היא הייתה שם כדי לחזות בפרוץ המלחמה ותיארה את הרגש כשגברים יצאו למחנות מול אלבניה כדי להגן על חופיהם.

היא אמרה: אז נעלמו הגברים - ממש בלילה שבו הוכרזה מלחמה. זו הייתה סצינה מאוד רגשית, בכל מקום, כי כולם איבדו את הגברים שלהם.

רק הנשים נותרו והילדים הלא מבינים בוכים.

לורנס & לארי & apos; דורל נמלט מהפלישה הנאצית ליוון עם אשתו וילדו (תמונה: REX/Shutterstock)

קורפו טאון הייתה מלאה באנשים שניסו להימלט. מרגו אמר: פרידות כה נלהבות, כל כך הרבה דמעות, כל כך הרבה שפה, זה גרם לחירש.

כשהיא עזבה, פגשה מרגו את טייס ה- RAF ג'ק בריז.

הם התחתנו והיא הלכה איתו כשהוא שולח לאתיופיה אך הסתיים במחנה שבויים איטלקי, שם ילדה את בנם באוקטובר 1942.

היא עברה ניתוח קיסרי דחוף ללא הרדמה וסיכנה דימום למוות.

הנזירות שטיפלו בה הבריחו אותה החוצה והיא נסעה למוזמביק, לפני שחזרה לבריטניה, שם נולד לבני הזוג בן שני.

באשר לקורפו, גן העדן של דורלס נהרס על ידי המלחמה. לאחר שנכנעו האיטלקים לבעלות הברית בספטמבר 1943, כיבושם הסתיים אך הנאצים החלו.

הגעת הגרמנים סימנה את טבחם של כמה אלפי אסירים איטלקים. כ -5,000 מיהודי קורפו נשלחו לאושוויץ.

מייקל כותב: הם הפציצו את הפנסיה סוויס שבה שהו הדורלס לראשונה והם הרגו אנשים רבים, כולל מורהו של גרי קרלפסקי. העיר קורפו נשרפה במשך שלושה ימים.

האיים היוניים שוחררו באוקטובר 1944 על ידי הבריטים.

קורפו התרומם כמו עוף החול מהלהבות אך מעולם לא היה האי שהדורלס הכיר והעריץ.

• The Durrells of Corfu, מאת מייקל האג, זמין באמזון, בהוצאת profilebooks.com

• הגמר של Durrells מתקיים ביום ראשון, ITV בשעה 20:00